קונספט בעיצוב: הרגע שבו חלל מקבל כוונה

יוצאת מאזור הנוחות, או אולי בכלל חוזרת למה שתמיד חיפשתי?

כבר יותר מדי זמן שאני לא כאן ולא שם. נעה בין פרויקטים שונים בתכלית - פעם עיצוב פנים לבית פרטי, פעם עיצוב מסחרי וציבורי, ופתאום תערוכה; נהנית מאוד משלבים מסוימים בתהליך, ובו־זמנית מרגישה משבר זהות מקצועי.

איזו מעצבת אני? מה החוט המקשר בין כל הפרויקטים האלה? ולמה כל כך מפריע לי להיות מקוטלגת כ״מעצבת פנים״?

Case Study: שופרא הרצליה, אילוסטרציה מתוך התהליך (TROIM X EINKO Studio)

ואז, לפני זמן לא רב, הבנתי שהשאלה אף פעם לא הייתה “איזו מעצבת אני”, אלא - מה אני באמת מחפשת בתוך המרחב.

קונספט. קונספט עיצובי שמבוסס על חוויה אנושית.

מאיפה התחלתי אני

את דרכי המקצועית התחלתי במשרד שעוסק בעיצוב מסחרי, בסטודיו של האחד והיחיד - דן טרוים (לב גדול). הגעתי לשם עוד כסטודנטית, עם חלומות גדולים, ומהר מאוד הבנתי שפנטזיה לחוד ומציאות לחוד.

אני זוכרת את היום שדן עשה לי את השיחה "את בישראל. הנדל"ן כאן יקר. לא תמצאי מסעדה שמציבים בה שולחן אחד עם כיסא אחד ומסביב הכל ריק. זה אולי מצטלם טוב, אבל זה שייך לפנטזיה אחרת". השארתי מאחור את זו שחלמה לעצב תחת קונספט מובהק ובועט (שולחן אחד בחלל 1000 מ"ר), ולבשתי את גלימת הפרקטיקה: לוחות השראה, תכניות, פרטים, ולפעמים גם השאלה המתבקשת -"אתם יותר נורדי או אקלקטי?"

אלו היו שנים טובות. שנים של ניסיון שלא הייתי מחליפה ולו לרגע. אבל משהו בי נשאר חסר. 

איפה הילדה שבכל (!) עבודותיה בלימודים דיברה על הקשר שבין מרחב לתחושת התרוממות, לדיכאון, להתפתחות, לרגש? בימים ההם עוד לא הכרתי את המושג נוירו-אדריכלות.

עם הזמן הבנתי שהרגעים שבהם הרגשתי הכי מחוברת לפרויקט לא היו הרגעים של בחירת חומרים, ביצוע נגרויות או פתרון פרטים טכניים. הם הגיעו הרבה קודם.

בשלב שבו עוד אין שרטוטים, עוד אין הדמיות, אלא רק שאלות.

הרגע שבו חלל מקבל כוונה

מי נכנס לכאן? איך הוא אמור להרגיש? מה קורה לו בגוף עוד לפני שהוא מבין מה קורה לו בראש?  וכמה זמן הוא בכלל ישהה בחלל הזה?

מצאתי את עצמי מתעכבת דווקא שם - במקום שבו עוד מותר לא לדעת, אבל כבר מתחילים להרגיש כיוון.

והרגע שבו משהו מתחיל להתגבש, כשהוא נולד מתוך תשובות לשאלות, ומתחילות לצוץ מילים שאפשר לעבוד איתן -  זה השיא מבחינתי. זה הרגע של הפיצוח.

זה לא עניין של טעם, לא של סגנון, ואפילו לא של אסתטיקה.

זה שלב קריטי בתהליך התכנון והעיצוב -שלב שרוב משרדי העיצוב והאדריכלות ממהרים לדלג עליו: שלב הקונספט.

המקום שבו עוצרים רגע לפני העיצוב, ולא חושבים על איך זה ייראה; אלא על מה החלל הזה אמור לעשות לאדם שנמצא בתוכו.

אני יודעת לייצר את הרגע הזה. וזה הייעוד המקצועי שלי.

הרגע שבו עיצוב פנים מפסיק להיות שאלה של בחירות, ומתחיל להיות שאלה של חוויה.

במקום איך זה יראה - למה זה קיים? בשבילי, שם מתחיל הקונספט.

מחשבות נועדו לזוז. אם זה עורר אצלכם משהו - שתפו הלאה

לתכנית הליווי עבור מעצבים ואדריכלים Concept to plan