מאיפה כולנו מתחילים ליצור

או; למה פינטרסט הוא לא נקודת ההתחלה

לפני חודשיים ישבתי עם אדריכל שהוא גם חבר טוב.

דיברנו על פרויקטים.  על איך הם מתחילים ואיך הם מסתיימים. אם יש באמת קו רציף בין נקודת ההתחלה לתוצאה.  ואם בכלל אנחנו מצליחים לייצר טביעת אצבע -כל אחד בסטודיו שלו.

כשדיברנו על נקודת ההתחלה, השיחה מהר מאוד הלכה למקומות של השראה, סגנון, פינטרסט.

קצת הופתעתי. וגם קצת לא.

אמרתי לו שלרוב אני לא נוטה להתחיל משם. יותר מזה -אני אוסרת על עצמי להיכנס לשם בשלב הזה.  עבורי זו כמו חומה שעלולה לטשטש לי הדרך.

אני מתחילה ממקום נקי יותר. שקט. כמה שפחות גירויים.

“ומה את עושה שם?” הוא שאל.  “אם זה בית, נניח -מה את עושה? את שואלת שאלות?”

האמת?

אני מתחילה מחוויה. לפעמים מזכרונות. משם אני מגיעה לתחושה שאני רוצה לייצר. יותר נכון - מהתחושה שהם צריכים בחלל.

אני תמיד קצת נבוכה להגיד את זה.  זה נשמע לא מקורקע, אולי יומרני.  בסך הכול לעצב בית. לעצב חנות. מה עכשיו תחושות?

אבל השיחה התגלגלה, והרגשתי בנוח לפתוח את זה.

לפני חומר והשראות - מה החוויה בחלל

אני לא בוחרת חומר לפני שאני מבינה מה אני רוצה שהחלל יעשה לאדם שחווה אותו.  אני לא מחפשת השראה לפני שאני מנסחת תחושה. ואולי הכי מפתיע -אני חושבת שאני מוצאת יותר השראה במילים מאשר בוויז’ואל.  אני לא בונה מוד־בורד לפני שיש מערכת מילים שמחזיקה אותו.

ואני מבינה את הרמת הגבה.

בעולם שבו הכול זמין, מהיר, מוצף בגירויים -  להישאר רגע ללא תשובה, לשהות בריק, מרגיש כמעט כמו עיכוב עבור רוב האנשים.

הפער בין תכנון מדויק לטביעת אצבע

באיזה רגע שאלתי אותו:  “מה אתה הכי אוהב לעשות? איפה אתה מרגיש שאתה בייעוד שלך?”

לקח לו פחות משניה:

“אני מעולה בחומריות. אני חזק מאוד בתכנון. תתני לי חלל ואני מציע חלופות מדויקות ופרקטיות."

אוקי. אז מה אתה מרגיש שחסר לך? אם חסר בכלל..

"הפרויקטים יוצאים יפים. הלקוחות מרוצים.

אבל הם לא תמיד בלתי נשכחים. ולפעמים אני מרגיש שהם לא מדברים באותה שפה מההתחלה ועד הסוף.

אני חושב שאני צריך לנסות להתחיל ממקום אחר, לא כדי שיהיה יותר יפה, אלא כדי שתהיה אמירה. כדי שיהיה קו מחשבה ברור. כדי שמישהו ייכנס ויידע - זה שלי.”

“למה שתתאמץ לעשות בעצמך משהו שאין לך חיבור אליו?” שאלתי.  “שלא שם נמצא הייעוד שלך”

ובדיוק שם - נפל קוקוס בגודל חצי טון על הראש שלי.

מה קורה כשמישהו מבחוץ מחזיק את השלב הראשוני

לפעמים פרויקט מצוין של מישהו אחד  מתחיל בשלב ראשוני שמישהו מבחוץ יודע להחזיק.

לא כדי להחליף את התכנון. אלא כדי לאפשר לו להיות חד יותר.

לא כדי להכתיב חומר.  אלא כדי שהחומר יוולד מתוך חוויה שהוגדרה לפניו.

אנחנו מוציאים הדמיות החוצה.  אנחנו עובדים עם שרטטים. נעזרים ביועצים.

אבל את הרגע שבו הכול עדיין פתוח, הרגע שאמור להחזיק את כל הסיפור - אנחנו כמעט תמיד מחזיקים לבד. ואז לרוב, הוא מתחיל בפינטרסט ושם בדיוק הוא גם מסתיים. ההזדמנות שלנו, אפשר להגיד - מתפספסת.

התעוררתי מהמכה של הקוקוס וסיפרתי לו את כל מה שכתבתי כאן.

לא הרבה זמן אחרי סגרנו פרויקט ראשון יחד.

הוא תכנן. אני החזקתי את השלב הראשוני.

והפרויקט - יצא חד יותר.

טביעת אצבע לא נוצרת במקרה

רואים בכל פריים את הקו המקשר, את המחשבה, את המילים שהיו הבסיס הראשוני. רואים שהחומר נבחר מסיבה מסויימת ופתאום גם מתחילה להיות טביעת אצבע.

בסיום התהליך הוא אמר לי :  “את ממש חייבת לצאת עם זה החוצה”

אז הנה. יצאתי.

אם מצאת בזה עניין- כאן אפשר לקרוא עוד על

תכנית ליווי קונספט עבור מעצבים ואדריכלים Concept to plan

מחשבות נועדו לזוז. אם זה עורר אצלכם משהו - שתפו הלאה