פיצוח קונספט במגורים: לא סגנון - אלא קצב חיים

איך ניגשים לבניית קונספט במגורים, ולמה זה שונה לחלוטין מתכנון חלל מסחרי?

יש רגע שחוזר כמעט בכל פרויקט מגורים.  אחרי שלמדנו את השטח, אחרי שראינו השראות, אחרי שדיברנו על סגנון -  ועדיין משהו לא מתיישב.

לא חסר יופי וגם לא חסר ידע.  חסרה תחושה.

בחללים מסחריים, אנחנו משתמשים לא פעם בהקצנה:  בחומר, בצבע, בפרופורציות. המטרה ברורה - לייצר חוויה חזקה, זכירה, כזו שנשארת לאורך זמן.

מנגד בבית פרטי, הכללים אחרים.  אי אפשר - וגם לא נכון - ללכת תמיד לקצה.  החלל צריך להיות פונקציונלי, נוח לשימוש יומיומי, והבחירות החומריות צריכות להיות "טיימלס" - כאלה שלא ימאסו, שלא יתעייפו מהר, ושיוכלו ללוות את החיים לאורך שנים.

כשקונספט של מגורים מתנהג כמו קונספט מסחרי, הוא עלול להרגיש מרשים, אבל ריק ומתיש.

מתוך פרויקט מגורים - einko studio

"קונספט" במגורים הוא שאלה אחרת.

בפרויקטים מסחריים, קונספט נועד להעביר מסר.  יש לנו קהל, יש זהות, יש סיפור שצריך להיות מובן ולעבור הלאה ללקוח.

בתכנון של בית פרטי אין קהל. יש איש.ה.

ולכן לא בהכרח שיהיה לנו מסר מוחלט להעביר, או סיפור שצריך לספר.  הקונספט במגורים הוא בהכרח התחושה. הוא אמור להרגיש נכון בשגרה, בשקט, בהתרחשות, וגם כשאף אחד לא מסתכל.

איך ניגשים לקונספט במגורים

כך אני ניגשת לזה בסטודיו;

כשאני מתחילה פרויקט תכנון של בית פרטי, אני כמעט אף פעם לא מתחילה מהחלל. לא מתוכניות, ולא מחומרים.

לא “מה אתם אוהבים” ולא “איזה סגנון מדבר אליכם”.

יש שאלות שנשאלות כבר בהתחלה. שאלות שלא עוסקות בעיצוב, אלא בחיים:  איך נראה היום-יום בבית (כדי ללמוד את התנועה הטבעית), איפה אתה מצליח להירגע באמת (להתחיל להכיר את הנפש של מי שעומד מולי), לאיזה חלל אתה כמעט ולא נכנס (התשובה כאן תהיה ההתחלה של הפיצוח).

הקונספט לא נבחן רק דרך מה שרואים. לפעמים, גם חושים שלא תמיד מקבלים מקום בתכנון - כמו ריח למשל, נכנסים לשיח. ואולי לימים הם יקבלו מקום של כבוד בתכנון עצמו.

אלה רק חלק מהשלבים בתהליך. כמובן שיש המשך, ויש עומק - אבל המטרה בשלב הזה היא לא לפרט שיטה, אלא לעזור לאנשים להבין בעצמם איפה נוח להם. ולא, זו לא שאלה שיש עליה תשובה בשליפה מהמותן, היא דורשת יותר מזה.

כשהקונספט צומח מתוך החיים עצמם

ברגע שמבינים איפה נוח, ואיפה פחות - הקונספט כבר מתחיל להיווצר.

לא מתוך לוח השראה, אלא מתוך דפוסים, קצב, ותחושות שחוזרות על עצמן ביומיום. ואולי גם לא מעט פעמים, מתוך זיכרון.

בשלב הזה, ההחלטות העיצוביות כבר לא מבקשות להרשים. הן מבקשות לאפשר משהו אחר: שקט, רצף, קצב חיים ותחושת שייכות לאורך זמן.

הקונספט כבר לא “מולבש” על הבית - הוא צומח מתוכו.

בפרויקט מגורים שתכננתי לאחרונה, הקונספט לא התחיל מבחירת שפה עיצובית, אלא מהבנה מאוד מדויקת של הקצב וההרגלים בבית.

ההחלטות שנעשו בהמשך לא ביקשו לייצר אמירה חזקה או רגע דרמטי, אלא לאפשר אי של שקט ונטול הסחות דעת (שהוא לא במקרה, ההפך המוחלט מקצב החיים שמחוץ לבית עבור אותה משפחה). לפרויקט לדוגמא לחץ כאן

מתוך פרויקט מגורים - einko studio

מחשבה אחת לקחת אתכם הביתה

נסו לשים לב, במשך יום או יומיים, לאיפה אתם נמשכים בבית שלכם מבלי לחשוב יותר מדי, ולאיזו פינה אתם כמעט ולא מגיעים. איפה אתם אוהבים לשתות את הקפה הראשון של הבוקר, איפה אתם מרגישים הכי הרבה ביטחון, לאיזה חלל תיגשו כשתרגישו בעומס רגשי.

מבלי לשפוט. מבלי להסיק מסקנות. רק לשים לב.

הרבה פעמים, שם בדיוק נמצא הניצן הראשוני לתשובות שיובילו את הדרך.

מחשבות נועדו לזוז. אם זה עורר אצלכם משהו - שתפו הלאה

לעוד פרויקטים פרטיים