איך צורה חושבת: קונספט כפעולה מרחבית

צורה כשלד רעיוני לפרויקט

כמה כוח יש לצורה? יותר ממה שנהוג לייחס לה.

לא במקרה, אחד הכלים הבסיסיים לבחינת תכנון אדריכלי הוא המודל הלבן.  כאשר מסירים צבע, חומר, טקסטורה ופרטים — נשארת הצורה. והיא מדברת.

מודל לבן מנטרל רעש ומאפשר להתמקד בדברים הבסיסיים באמת: יחסים בין מסות, פתחים, גובה תקרה, גבולות ותנועה. זה השלב שבו אפשר להתחיל להבין מה החלל עושה לנו, עוד לפני מה שהוא מראה לנו.

זה רגע תכנוני שמתרחש הרבה לפני פתיחת Pinterest, לפני בניית לוחות השראה, ולפני בחירת שפה אסתטית.  רגע שבו שואלים שאלות על חוויה, תנועה ותחושה — ורק אחר כך נותנים להן ביטוי אסתטי.  כאן נבנה הקונספט, עוד לפני שהוא מתלבש על צבע, חומר או סגנון.

האדריכל Peter Zumthor כתב:

“אדריכלות היא לא על צורה – אלא על האופן שבו חלל גורם לך להרגיש כשאתה נמצא בתוכו.”

ודווקא כאן טמון הכוח של הצורה. לא כצורה לשם צורה, אלא ככלי הראשוני שבאמצעותו נוצרת התחושה הזו.  הצורה היא הבסיס הפיזי שעליו נבנית החוויה האנושית במרחב.

הצורה היא ההשפעה הראשונית על התחושה בחלל. כל היתר — חומרים, צבעים, פרטים — מצטרפים אליה.  אבל הם אינם יכולים להחליף אותה.

לכן, צורה חייבת לתמוך ברעיון של החלל ובייעוד שלו. בעיצוב חללים, קונספט חזק אינו קישוט — הוא שלד.

Saint Benedict Chapel Plan, Peter Zumthor

צורה כבסיס לחוויה מרחבית

חלל שמבקש לכנס - חלל טיפולי, חלל של ריכוז, נוכחות או עצירה - ייטה למבנה עם מרכז רדיאלי.  יש בו מוקד ברור. התחושה היא של עטיפה, של התכנסות פנימה.

מתוך הבסיס הזה אפשר להחליט אם “להדק” עוד יותר או “לשחרר” - בהתאם לייעוד של המרחב ולחוויה שהוא מבקש לייצר.

לעומת זאת, חלל שמבקש תנועה - מעבר, זרימה, התקדמות לעבר מטרה - ייטה למבנה ליניארי. יש בו כיוון ברור, והגוף מבין לאן ללכת עוד לפני שהראש חושב.

אלו אינן החלטות אסתטיות. אלו החלטות חווייתיות - ומשם הקונספט צומח. שאלה אחת מדוייקת חיזקה קונספט שלם

לפני מספר חודשים הייתי שותפה לתהליך עיצוב ותכנון של קליניקה טיפולית מוכרת. הוזמנתי להצטרף לשיחת זום עם הלקוח - לתוך פרויקט שכבר היה בעיצומו: יש העמדה, תחילת עבודה בשטח בעוד שבועיים, ובאותו בוקר הלקוח החליט שמשהו פשוט לא עובד.

חמש דקות לתוך הפגישה, השיח נסוב סביב שאלות מוכרות: איזה ריצוף לבצע, האם נכון לחפות את כל המעטפת במראות, והרצון להשאיר כמה שיותר חלונות פתוחים אל הנוף - קומה גבוהה במגדל יוקרתי.

בשלב הזה ביקשתי, בנימוס, לעצור לרגע. שתי דקות בלבד, כדי לשאול את הלקוח כמה שאלות בסיסיות -על המקום, ועל החוויה שהוא מבקש לייצר.

כעבור חמש דקות נוספות, היה ברור לכל הנוכחים שהשיחה כלל לא עוסקת בריצוף, שהמראות שייכות לסיפור אחר - כזה שאינו חלק מהפרויקט הזה, ושהרעיון המרכזי של החלל הוא אחד: לעטוף.

ולעטוף, במקרה הזה, לא היה מושג אסתטי. זה היה רעיון חווייתי. לעטוף משמעו לחבק, לנתק מהחוץ, לאפשר שעה של שקט בתוך מרוץ יומיומי. להאט את הגוף, עוד לפני שהמחשבה מספיקה להגיב.

מרגע שהכוונה הזו נוסחה במילים -השלבים הבאים הפכו ברורים: אילו שינויים תכנוניים נדרשים, אילו גבולות נכון לחזק, ואילו שכבות נוספות יש להוסיף כדי שהחלל יעבוד באמת.

כשהכוונה מנוסחת טוב - הדרך לתכנון ברורה

במקרה הזה, הצורה לא נולדה מתוך הדמיה או לוח השראה. היא נולדה מתוך הבנה של גוף שמבקש להאט, להירגע, ולהרגיש רפוי.

כשהכוונה נוסחה -הצורה ידעה מה לעשות. הקירות, הפתחים והגבולות הפכו לכלים, לא לקישוטים.

כך נראה פיצוח קונספט כשהוא עובד מבפנים החוצה.

ואולי הגוף מגיב לפני שאנחנו מבינים?

כאן נכנסת הנוירואסתטיקה - תחום בחקר המוח העוסק באופן שבו מאפיינים חזותיים נתפסים אצלנו ומשפיעים על מערכת העצבים. אבל עוד לפני המונח, חשוב להבין דבר פשוט:  הגוף מגיב לצורה, לקנה מידה, לגובה, לסימטריה ולתנועה - עוד לפני שאנחנו מפרשים סגנון או אסתטיקה.

חלל יכול לגרום לנו להירגע, להתכווץ, להתרחב או להזדרז. לא בגלל צבע הקיר, אלא בגלל האופן שבו הוא בנוי.

האדריכל Juhani Pallasmaa מההוגים המרכזיים של אדריכלות חווייתית, מדבר על כך שחללים טובים אינם פונים רק לעין - אלא לגוף כולו. וכשמבינים זאת, ברור שהצורה אינה שלב טכני בתהליך - אלא אחד הכלים המשפיעים ביותר על החוויה האנושית במרחב.

Case Study, חלק מתהליך פיצוח מרחב למידה עירוני (EINKO Studio)

בפעם הבאה שאתם ניגשים לתכנן מרחב

לפני שבוחרים חומרים, סגנון או שפה עיצובית, נסו לעצור ולשאול:

"למי מיועד המרחב - ילד, מבוגר, קבוצה או אדם יחיד?  האם אני רוצה לייצר תחושת ניתוק מהזמן או חיבור לרגע? האם החלל אמור לעצור תנועה או להניע אותה?  האם חשוב לייצר תחושת ביטחון ועטיפה, או דווקא פתיחות ודינמיות? האם המרחב צריך לעודד ריכוז, חיבור או עוררות?"

אלו לא שאלות תיאורטיות. אלו כלים תכנוניים שמעצבים את הצורה - עוד לפני שהאסתטיקה נכנסת לתמונה.

ההבדל בין חלל יפה לחלל משמעותי לא עובר דרך סגנון או טרנד. הוא עובר דרך שאלה אחת פשוטה -  מה המרחב הזה אמור לעשות לאדם שנמצא בתוכו.

שם מתחיל תכנון שיש בו כוונה.

ושם, בדרך כלל, נולדים חללים שקשה לשכוח אותם.

מחשבות נועדו לזוז. אם זה עורר אצלכם משהו — שתפו הלאה

לפרוייקטים נוספים